ירושלמי- באיזה יום היה מתן תורה?

מתי, באיזה יום, היה מתן תורה?

בבבלי מובא בשם רבא: "הכל מודים שבשבת ניתנה תורה לישראל". אבל בירושלמי משמע שהתורה ניתנה ביום שישי, וכך גם מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו): "רבי אלעזר בן עזריה אומר: ערב שבת בששה לחודש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות".

אגב, דברי הבבלי נכנסו לנוסח תפילת העמידה של שחרית בשבת: "ישמח משה במתנת חלקו" וכו', שזו תפילה העוסקת במתן תורה, שהיה בשבת בהיות הבוקר, לפי הבבלי. 

מי שיעיין בסידור א"י (יצא לאור לפני כמה שנים, על בסיס תורת חכמי הירושלמי וממצאי הגניזה הקהירית), יראה שהיה בעבר נוסח אחיד בשלושת תפילות השבת, בו לא מוזכר מתן תורה. 

במה נחלקו התלמודים?

הגהות הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר מסביר שיום השישי הוא כנגד מדת היסוד, ששייכת לבחינת תורה שבכתב, ויום השבת הוא כנגד בת יחידה, מדת המלכות, בבחינת תורה שבעל פה. 

את היחס בין תושב"כ לתושב"ע ניתן להגדיר בשני אופנים. ניתן להגדיר שהן בבחינת איש ואשה, שהם שתי הופעות שונות שביחד בונות דבר אחד. וזה מה שמבואר בירושלמי, תורה שבכתב ניתנה ביום השישי, כדי שלאורה תתגלה התושב"ע, שהיא בחי' ישראל ובחינת שבת. יום שישי מכין לשבת. 

וניתן גם להגדיר שהתושב"ע היא היא התוכן דל תורה שבכתב. היא פירוש לתושב"כ. ושתי התורות הללו דבר אחד והופעה אחת הן ואין להפריד ביניהן. 

בארץ ישראל הארץ והשמים מופיעים בזוגיות, "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". "בגלות נפרדו התאומים" (הרב קוק), ואז ההבנה היא שהתושב"ע היא לא תורת הארץ, בת הזוג של תורת השמים, אלא גם היא סוג של תורת השמים, והיא המשך מעמד הר סיני. והכל אחד ממש, וניתן בשבת קודש. 

השורש להבדל הזה הוא היחס לארץ. האם הארץ ראויה להצמיח מתוכה תורה, או שהארציות היא רק אתגר להתמודדות. כמובן השאלה היא האם מדובר הארץ שאנחנו מכירים היא ארץ העמים או ארץ הקודש.